Ramones - Ramones

 

וואו, וואו, וואו ועוד וואו אחד. זה בערך כל מה שיש לי לומר עכשיו. 40 שנה!!!!! עזבו את זה שהרבה (כולל אותי) מחשיבים את זה לאלבום הפאנק הראשון של להקת הפאנק הראשונה, עזבו את זה שבלי הלהקה הזו לא היו לנו להקות כמו  Sex Pistols, Dead Kennedys, The Clash ועוד המון המון להקות פאנק מפורסמות. זה גם האלבום האהוב עלי של להקת הפאנק האהובה עלי! והוא חוגג 40 שנים היום!!

 

The kids are losing their minds
The Blitzkrieg Bop

Ramones הוקמו בשנת 1974 בקווינס, ניו יורק ע"י חבורת פנקיסטים מסניפי דבק ומעשני חשיש, אבל יותר מזה, חברים טובים. הרכב הלהקה בעת הקמתה היה ג'ואי ראמון (ג'פרי היימן) על התופים והשירה, די די ראמון (דאגלס קולווין) על הבס, ג'וני ראמון (ג'ון קאמינגס) על הגיטרה וטומי ראמון (טום ארדליי) בתור המנהל של הלהקה. הכינוי ראמונס נבחר לכולם כי זה עזר להם להרגיש מאוחדים ולפעול ביחד. מהר מאוד טומי הפך למתופף הלהקה וג'ואי עבר להתרכז בשירה.

 

תמונה של הראמונס משנת 1974. משמאל לימין: ג'וני ראמון, טומי ראמון, ג'ואי ראמון, די די ראמון.

 

הראמונס הם אחת הלהקות הכי משפיעות בעולם המוסיקה, אני מדבר על רמה של לד זפלין, בלאק סאבת', קינג קרימזון, הפאקינג ביטלס! הלהקה הזו יותר מהשפיעה על כל שאר להקות הפאנק בעולם בדרך ישירה או עקיפה, הם פאקינג המציאו ז'אנר וסצינה ענקית! להקות כגון Sex Pistols, Dead Kennedys, The Clah, Black Flag, Bad Religion (יותר מאוחר גם נירוונה, סאונדגארדן ופרל ג'אם) ועוד המון להקות. חלק מהשמות פה מוכרים לכם? שלא יהיה בכם שום ספק, הראמונס אחראיים על התופעה הזו שנקראת פאנק.
כמובן שכמו כל להקה שקיימת, גם להם היו השפעות. כל סצינת הגראז' רוק המפורסמת משנות השישים, להקות כמוMC5, Alice Cooper, The Kinks, The Stooges וכדומה מאוד השפיעו על הפאנק.

 

Hey ho, let's go

האלבום Ramones הוקלט בפברואר 1976 ויצא לאור ב-23 באפריל, 1976. האלבום היה האלבום הראשון של הלהקה (ובעצם אלבום הפאנק הראשון). אחרי הופעות רבות של הראמונס במועדון ה-CBGB במנהטן שבניו יורק, קיבלה הלהקה חלק קטן של תהילה בעיתון. מהר מאוד אדם בשם דני פילדס החליט לנהל את הלהקה ולשכנע את קרייג לאון להיות המפיק שלהם. הלהקה הוציאה דמו ןשלחה אותו לכמה חברות הקלטות שונות. קרייג לאון שכנע את נשיא חברת ההקלטות "סייר" (Sire), סימור סטיין לבוא ולשמוע את הלהקה בהופעה חיה.
סטיין הציע לראמונס חוזה הקלטות.הקלטות הלאבום התחילו בינואר של 1976. כדי להקליט את האבלום הלהקה הייתה צריכה שבוע אחד בלבד ו-6,400$.

 

האלבום נפתח בשיר Blitzkrieg Bop, אחד השירים הכי מזוהים וגלודים בפאנק ובכלל. הפך לאחד מהמנוני הפאנק הכי גדולים ביחד עם London Calling ו- Anarchy In The U.K. כל הזעם שיש בנערים והילדים שעצבניים על ההורים ורוצים להניף דבק מוצג בשיר המדהים הזה. השיר הזה כמו כל השירים של הרמונס קצר ביותר (2:14) ומהיר בצורה יוצאת דופן (לאותה תקופה). עצבים, זעם נעורים, מהירות ו"צעקות". אם השיר הזה לא מייצג את הפאנק בצורה מושלמת, אני לא יודע איזה שיר כן.

 

השיר הבא באלבום הוא Beat On The Brat. אוקיי, זה פשוט מצחיק. Beat on the brat with a baseball bat. עוד אחד מהשירים עם הסאונד הקלאסי של הראמונס, ליריקה מינימלית, בערך 4 אקורדים כל השיר ושיר פשוט כיפי בטירוף (כמו כל השאר). מיד אחריו מגיע השיר Judy Is A punk, אולי (אבל רק אולי) השיר הכי קליט באלבום. האמת היא שאין לי מושג מי זו ג'ודי ולמה היא פאנק ואני לא, אבל רק על השיר הזה אני פאקינג אוהב אותה. יותר מכל הצליל הקלאסי של התופים והגיטרות של הראמונס זה גם השיר הראשון באלבום בו מוצגת קצת שירת רקע מחברי הלהקה, אתם כבר תשמעו את זה.

 

הבלאדה של האלבום, I Wanna Be Your Boyfriend, מגיעה מיד אחרי. זה שיר פשוט מקסים... כמות הבנות שהייתי יכול להקדיש את השיר הזה להן, איי זמנים טובים. אבל די לדבר על עצמי, בואו נדבר על השיר. השיר הזה הוא יחסית איטי לשאר השירים האחרים של הראמונס, די רגוע ואני מאמין שאפילו אדם שלא אוהב את המהירות של הפאנק יכול להינות ממנו, אי אפשר שלא. עוד פעם יש שירת רקע יפייפיה שלא דומה לפאנק שבא אחרי הראמונס.
אחרי הבלאדה הרגוע אתם תשמעו צלילי מסור אז לא להבהל, זה רק השיר Chain Saw. אני לבד יושב לי וחושב לי היכן אהבתי, כן, גם השיר הזה מדבר על אהבה, רק שהפעם הוא מהיר וויותר מתאים לראמונס ששמענו בשלושה שירים הראשונים של האלבום.

 

אמרתי כבר הסנפת דבק היום???? אז השיר הבא מדבר בדיוק על זה. Now I Wanna Sniff Some Glue מדבר על... טוב... הסנפת דבק, ולא רק שהוא רוצה לעשות את זה אלא על כך שכולם  רוצים! בתור פאנקיסטים וילדים בעייתים הם בעצמם הסניפו הרבה דבק ועישנו הרבה מריחואנה. עם כמה שהשיר הזה לא חינוכי, הוא מייצג את אותה התקופה, הילדים היו עושים בעיות ומחפשים ריגושים. אחריו מגיע השיר הכי ארוך באלבום שנמשך... לא יותר משתי דקות ושלושים ושמונה שניות (יש סוג של הסבר לאורך השירים שאגיע אליו אחר כך). אנו מדברים על השיר I Don't Wanna Go To The Basemant. אם חשבת שהשירה לא ברורה בפאנק, לא שמעתם את השיר הזה, הוא יגרום לכם להבין כמה היא לא ברורה! עוד שיר שמסתכם ב-4 או 5 אקורדים, קליט, מהיר ועצבני.

 

הגענו לשיר שהוא אולי (אבל עוד פעם רק אולי) השיר האהוב עלי באלבום. Loudmouth. וואו, כמות האנשים שהייתי רוצה להקדיש להם את השיר הזה. You're loudmouth baby
 You better shut up
I'm gonna beat you up
'Cause you're a loudmouth babe
אלה כל המילים בשיר... השיר הכי עצבני שיש באלבום שאתה פשוט רוצה להעיף למישהו אגרוף כשאתה שומע אותו, אוקיי אולי זה רק אני. 

אחריו מגיע Havana Affair, אני לא יכול לא לרקוד כשאני שומע את האלבום הזה, ואני בדרך כלל לא רוקד לצלילי פאנק, אבל הראמונס מיוחדים, אי אפשר ךא לרצות לרקוד כששומעים אותם, אמרו לי לפני כמה ימים שהם שמחים מדי, בצורה מעצבנת. פפפפט מה הם מבינים.

 

כמה קרה לכם שאמרתם לעצמכם שבפעם הבאה אתם תלכו עם הלב? לי הרבה. Listen To My Heart הוא אמנם שנשמע שמח אבל הליריקה שלו פחות, לפחות לי כי אני לצערי מזדהה איתה. אין לי הרבה מה לומר על השיר הזה שלא אמרתי על שירים אחרים. מקפיץ, מרקיד, שמח בצורה מופלאה ועצבני בו זמנית.

השיר הבא באלבום הוא דווקא שיר מצחיק מאוד (ניתן להסתכל על הליריקה פה). השיר שנכתב ע"י הבסיסט די די ראמון מדבר על רחוב בניו יורק שבוא היה ניתן למצוא הרבה מאוד זונות ממין זכר (ככה אומרים את זה?), עוד שיר שמסתכם בכמה אקודרים בודדים (אני בכוונה מדגיש את העובדה, נדבר על כך אחרי זה).

 

 

הרחוב המדובר.

 

השיר הבא באלבום הוא קאבר לכריס מונטז, השיר Let's Dance יצא בשנת 1962 והראמונס החליטו לעשות לו קאבר. לא אגיד שלא, השיר המקורי נחמד אבל הוא לא מה שהראמונס עשו ממנו. הראמונס לקחו את השיר ועשו אותו משהו שלהם, לגמרי בז'אנר שלהם ואפילו יותר מהיר מהמקורי. כמובן שאני מעדיף את הקאבר של הראמונס אבל זה לשיפוטכם.

אחריו עוד שיר עצבני, בערך בסגנון Loudmouth. השיר המדובר הוא I Don't Wanna Walk Around With You ואני חושב שלכל אדם בחיים היה שלב בו מישהו נדבק אליו ולא שחרר אבל לא היה לכם נעים להגיד לו שיסתלק, נכון? אתם מוזמנים להקדיש לו את השיר הזה.

 

השיר מתחבר לשיר האחרון באלבום, וואו כמעט סיימנו. השיר האחרון הוא Today Your Love, Tomorrow The World. עוד שיר אהבה מקסים מבית הפאנקיסטים הנחמדים (או לא כל כך נחמדים). גם פאנקיסטים יכולים להיות רומנטיים, והראמונס כתבו הרבה שירים כאלה. למרות הרומנטיקה השיר עדיין מהיר ועצבני, מציג גישה חצופה.

 

אז, נגמר האלבום. באסה. האלבום הזה הוא באורך של 29 דקות ו-4 שניות בלבד, וטוב שכך. היו שני דברים שהדגשתי במהלך הכתיבה שלי. שירים קצרים ו-4 אקורדים. ולמה? הנה ההסברים:

באותה התקופה התפרסמו להקות כגון King Crimson, ELP, Pink Floyd וכדומה. השירים של הלהקות האלה הציגו נגינה פשוט מופלאה, שגם אם היית נולד כישרוני, היית צריך לפחות 15 שנים של אימונים כדי להגיע לרמה הזו של נגינה. הראמונס (והפאנק בכללי) לא היו כך. אני לא חושב שאפשר לקרוא למה שהיה להם כישרון, הם ניגנו בצורה מינימלית וגם הליריקה הייתה מינימלית, אבל תראו איך הם הצליחו. הם הראו לעולם שלא חייבים כישרון עצום וידע רחב כדי להשפיע כל כך ולעשות מוסיקה מצויינת. הראמונס השפיעו על כל כך הרבה ילדים ללכת ולהקים להקות למרות שלא היה להם ידע וכישרון ובין הלהקות הכי טובות בפאנק יצאו מזה. בנוסף, השירים של להקות פרוג רוק באותה תקופה נטו להיות ארוכים מאוד, אנחנו יכולים לשים לב בברור שלא כך היה עם הראמונס. הראמונס נהגו לעשות שירים קצרים במיוחד שלא עובדים את השתיים וחצי דקות.

 

 

זהי הסקירה הכי ארוכה ומושקעת שכתבתי ואני נורא נורא מקווה שנהנתם ממנו, כדי להציג את הפשטות והכיף שבראמונס ולרגל חגיגות 40 שנה לאלבום המדהים הזה, החלטתי לצלם קאבר (גיטרה) לשיר Blitzkrieg Bop. תוכלו לראות אותו ממש פה.   

 

לצערי אין את האלבום המלא ביוטיוב אך תוכלו להוריד אותו כאן וכדאי לכם לעשות את זה כמה שיותר מהר.